אין חופש, קצר או ארוך, שלא קובלים עליו, כועסים על מערכת החינוך, שלא "מחזיקה" את הילדים במסגרת יותר ימים בשנה, ובעיקר חוזרת התלונה התמידית – כמה זה עולה לנו?! ובכן, לציבור ההורים היקר, אין מנוס מלדאוג להעסקת ציבור הילדים בימי החופש. החופש, כשלעצמו, הינו חיוני, הן לציבור התלמידים והן לציבור המורים. זאת אכסיומה שחשוב לקבל, ולא לכעוס עליה כל אימת שחופש מתקרב. ככלל, ילדי ישראל לומדים יותר ימים בשנה מילדי ארה"ב ואירופה. אז איך בכל זאת כדאי לנצל את החופש, כך שהילדים ייהנו וייתרמו וההורים לא יצאו מדעתם או יפשטו רגל בשל כך
ראשית, יש לקחת בחשבון את גיל הילדים. נאמר שניתן לחלקם ל-3 קבוצות גיל: הגן ובי"ס יסודי, גיל החטיבה, וגיל החטיבה העליונה. ברור, שהצרכים של כל קבוצה שונים ולכן, גם המענה יהיה שונה. ילדי הגן וילדי ביה"ס היסודי זקוקים להשגחה צמודה ולפיקוח, לא ניתן להשאירם לבד בבית. העיתונים מלאים בהצעות של מסגרות שונות, בתשלום גבוה, בתשלום נמוך, ללא תשלום, לאילו פרקי זמן וכו'. אין ספק שזאת קבוצת הגיל הרגישה ביותר.
ילדי החטיבה, שאומנם ניתן להשאירם לבד בבית, אך עדיף לא להשאירם לבד יותר מדי זמן, שכן יש להם נטייה מוזרה, להפוך את סדרי חייהם: הם פעילים בלילה, וישנים ביום. לעיתים עיקר פעילותם מתרחשת בלילה בעולם הוירטואלי. לקבוצת גיל זו אין צורך בשמירה צמודה, כמו לילדים הצעירים, אך הנוכחות ההורית, הסמכות המבוגרת, היא חיונית מאוד וממש אסור לוותר עליה. כאן תפקיד ההורים משמעותי ביותר כמשקיפים, יוצרי דיאלוג, כמשפיעים במנהיגותם, ולעיתים, במידת הצורך, כפוסקים ברורים מהו הגבול שאותו אין לחצות בשום פנים ואופן!
ילדי החטיבה העליונה, מתאפיינים בחלקם, גם בתסמינים הנ"ל, אבל יש ביניהם גם כאלה, שמחפשים לעבוד, שפעילים בתועות נוער, וחלים עליהם אחריויות של בוגרים (למשל, מדריכים בצופים). בל נשלה עצמנו, שהורי הילדים בקבוצה זו, אינם נדרשים לערנות, לפיקוח ולדיאלוג עם ילדיהם.
דווקא קבוצה זו, יכולה להטעות במיוחד, שכן יגלם הגבוה יחסית של הילדים, ונטייתם לעצמאות יתר, עלולה "להרדים" את ההורים, להוריד את רמת הפיקוח והצבת הגבולות, וכאן התוצאות יכולת להיות הרות אסון. אסור לשכוח, שבגיל זה חלקם כבר מתחילים לנהוג, הבילויים שלהם כבר כוללים צריכת אלכוהול, כמעט ממוסדת, ולעיתם קרובות הורים חשים אובדן שליטה על ילדיהם וחוסר אונים מוחלט.
