כל הדיון בבחינת הבגרות במתמטיקה, או יותר נכון לומר, הפשלה של בחינת הבגרות במתמטיקה, העלתה את נושא הערכים והחינוך לערכים על סדר היום הציבורי בצורה מוחשית ונחרצת. כיצד?
השאלה הראשונה שאנו שואלים את עצמנו היא – איך הגיע המידע על כך שהשאלון הודלף/נודע לקבוצת תלמידים? תלמיד אחד פנה למורהו ושיתף אותו במידע. המורה חשף את הנושא למשרד החינוך, ומכאן זה הגיע לכל אמצעי התקשורת והפרשה התגלתה והתגלגלה.מה הפרופיל של התלמיד הנ"ל? האם הוא תלמיד טוב/מצטיין? האם הוא תלמיד מצפוני/ישר? האם הוא חנון/מתחסד? האם התייעץ עם הוריו לפני מעשיו? איך הייתי נוהגת אם הילד שלי היה משתף אותי במידע, מה הייתי מייעצת לו לעשות?
על פניו מדובר בילד עם שיפוט מוסרי גבוה שערכי הצדק חשובים לו. אך מאחר ואיננו יודעים דבר על התלמיד האלמוני הזה, מותר לנו לשער, ולבנות לו פרופיל אישיותי כראות עינינו. אז מה הבעיה? הבעיה היא שלעיתים קרובות ילדים יודעים או נחשפים למידע מרעיש/רגיש ביותר שמציב בפניהם אתגר מאוד גדול, מה לעשות עם המידע, כיצד לנהל אותו ופני מי לחשוף אותו?
הרגש הראשון שיציף את התלמיד במקרה דנן, יהיה פחד וחשש. פחד שמא יאשימו/יגנו אותו על יצירת הבלגן שבעטיו חשבו לבטל/לדחות את הבחינה. פחד מאחריות לתוצאות; החלפת הטופס עלולה להנפיק טופס חדש קשה יותר (מה שבאמת ארע). פחד מהתייחסויות שליליות של הסביבה כגון חברים וקרובים ולעג בשל התנהגות החורגת בהרבה מהנורמה המוסרית השוררת בחברה שלנו באופן כללי. כמה סביר שהתלמיד הזה יזכה לתשבחות על התנהגותו הערכית-מוסרית? הרי אי אפשר להתעלם מנורמות ההתנהגות המוסרית-ערכית בחברה שלנו כאשר ראש ממשלה לשעבר נחקר חדשות לבקרים על נושאים של שוחד/הפרת אמונים ועומדים נגדו מספר תיקים משפטיים, ושר אוצר לשעבר כבר מרצה עונש של מאסר בגין עבירות מרמה ואי-יושר.
לאור השחיתויות הרבות הנחשפות בחברה שלנו, הן ברמה השלטונית – הציבורית והן ברמה הפרטית, ניתן בהחלט לומר, שיושר והגינות הם מצרך נדיר ביותר. אז איך נתייחס אל התלמיד הבודד שמצא את העוז בנפשו וחשף את מעשה המרמה? האם נגנה אותו על ה"בלגן" שיצר, על כך שחשף את נקודות התורפה של משרד החינוך באבטחת מסמכים מסווגים כגון טופסי בחינה? או, בדיוק להיפך, נשבח אותו על עוז רוחו האיתנה, שלא היסס להתייצב מול המערכת כולה ולחשוף אותה במערומיה, דוגמת הילד הקטן בסיפור "ביגדי המלך החדשים".
אני מקווה שהורי התלמיד הנ"ל גאים בו מאוד על כך שאמת המידה המוסרית הנחתה אותו, ולא תועלתו האישית המיידית, והיה לו את כוחות הנפש לעשות מעשה שיהיו לו השלכות רבות, גם אם לא בהכרח ידע אותן מראש. בכל זאת, יש לנו כאן ניצחון של תפיסת עולם ערכית-מוסרית בתקופה ובמקום שזה לא ברור ומובן מאליו.
כל הכבוד לתלמיד וכל הכבוד להוריו ומוריו שחינכוהו כך!!! זה ילד שראוי לכל האהדה והתמיכה אפשרית כדי לעודד ילדים נוספים לנהוג על פי אמות מידה מוסריות-ערכיות. כאשר זו תהיה הנורמה, נדע שמערכת החינוך אכן עושה את מלאכתה נאמנה.
