Author Archives: ekuser
טיפול זוגי – תיקון הבעיות במשפחה
טיפול זוגי הינו הליך טיפול ייחודי אשר במסגרתו רואים את האדם כחלק ממערכת יחסים רחבה יותר, בין אם מדובר במצב בו הוא חלק ממערכת יחסים זוגית או חלק ממערכת משפחתית. טיפול זוגי מתמקד באיתור שורש הבעיה בין בני הזוג ופועל למען בבניית הכלים באמצעותם ניתן להגיע לפתרון הבעיה. את העקרונות לפיהם מושתת טיפול זוגי מיישמים בתהליך הטיפול המשפחתי, כך בעצם מבצעים את אותו תהליך של זיהוי מקור הבעיה ויצירת דרכי פתרון שמקיימים בהליך טיפול זוגי, במסגרתו של הליך הטיפול המשפחתי.
איך טיפול זוגי יכול לעזור לכם?
טיפול זוגי מטרתו לסייע לבני זוג לפתור סכסוכים שונים ולשפר את חיי הזוגיות שלהם. במסגרתו של טיפול זוגי בני הזוג יכולים לפרוק את הקשיים, המצוקות, הרצונות והציפיות שלהם מבן הזוג השני בצורה מכובדת ובריאה, תוך שהם מקשיבים זה לרצונותיו של זה, משוחחים על רגשותיהם ומשתפים אחד את השני בתחושות שהם חווים. בעקבות השיח התקשורתי ההדדי שמתקיים, בני הזוג זוכים לשמוע ולהבין את הצד האחר ויחד הם מגבשים פרספקטיבות חדשות לגבי מקרים מסוימים בחייהם, ופועלים בצוותא למען שיפור חיי הזוגיות שלהם.
כנאמר לעיל טיפול משפחתי מבוסס על עקרונות טיפול זוגי ומתנהל גם הוא באותה הגישה. בתחילת התהליך מזהים את מקור הבעיה המשפחתית, פורקים את הכעסים, הדעות והרגשות ויחד מוצאים את הכלים לגישור הפערים ולפתרון הפולמוסים. מכל מקום טיפול זוגי או טיפול משפחתי יכול לסייע לכם לפתור את הקונפליקטים הזוגיים או המשפחתיים שלכם באמצעות דרכי הבנה והתחשבות בכל הצדדים הנוגעים לנושא, וכך בעצם להבטיח לכם רכישת כלים תקשורתיים שיעזרו לכם להתמודד עם עימותים גם בעתיד.
מטפל זוגי או מטפלת זוגית, האם זה משנה?
טיפול זוגי יכול להתבצע על ידי מטפל זוגי או על ידי מטפלת זוגית, בשני המקרים אין חשיבות למינו של המטפל אלא להכשרתו. ובכן, חשוב שהליך הטיפול הזוגי יתבצע על ידי בעל מקצוע המוסמך לכך בין אם הוא מטפל זוגי מוסמך ובין או זו מטפלת זוגית מוסמכת. ההקפדה על מיומנותו של המטפל הזוגי שלכם תבטיח לכם טיפול זוגי מוצלח ומקצועי המותאם ספציפית לאופי שלכם ולבעייתכם, כאשר בסוף הטיפול תרכשו כלים שישמשו אתכם להתמודדות עם מצבים שונים בחייכם ולפתרון בעיות. אומנם, במידה והטיפול הינו טיפול משפחתי שנועד לפתור בעיות במשפחה ייתכן וחשיבותו של מין המטפל תהיה משמעותית לאחד הילדים.
למשל אם מדובר במקרה של משבר משפחתי עקב התנהגות מדאיגה כזו או אחרת של מתבגר (הפרעות אכילה, שימוש בסמים, יציאה מהארון וכו') כדאי לבחור את מין המטפל בהתאם למידת הפתיחות של המתבגר על מנת להשיג תוצאות מקסימאליות. כלומר, אם קיים מצב של טיפול משפחתי עקב בעיות שנובעות מנערה מתבגרת וידוע שהיא נינוחה יותר לשוחח עם מטפלת מקצועית רצוי לפנות למטפלת זוגית ולא למטפל בכדי להפיק את המרב מהטיפול. בכל אופן, התנאי ההכרחי להצלחת טיפול זוגי או משפחתי הוא לא מין המטפל אלא נכונותם של שני בני הזוג או המשפחה.
טיפול זוגי – לסיכום
כפי שציינו קודם, על מנת לזכות להצלחת טיפול זוגי אין חשיבות למין המטפל אלא לנכונותם של המטופלים. חשוב שכל הצדדים המעורבים יסכימו לקבלת הטיפול ויהיו נכונים לשתף פעולה עם המטפל הזוגי. כמו כן הסברנו כי טיפול משפחתי בדומה להליך טיפול זוגי מסייע לפתרון סכסוכים ופולמוסים עת שהוא פועל באופן בו הצדדים שופכים את שעל ליבם, מקשיבים זה לזה, ועמלים יחדיו למען הצלחתו של הטיפול.
סיום החופש הגדול
סוף סוף הגיע הרגע לו חיכו כולם, כלומר ההורים של כל הילדים, מקטן ועד גדול, עד גיל 18, כיתה י"ב. ולמה חיכו לסיומו? הסיבה העיקרית לצפייה זו נעוצה בחיפוש תחושת הביטחון והיציבות, שהיא צורך אנושי בסיסי. ואיך זה מתקשר לסיום חופשת הקיץ הארוכה של מוסדות החינוך? התשובה היא – החזרה לשגרה.
מה יש בשיגרה שמשרה עלינו בטחון ויציבות?
ראשית, יש בה סדר דברים. דברים מתנהלים לפי לוח זמנים מסוים וקבוע. יש שעת קימה בבקרים ושעת נעילה בערבים. גם מה שמתנהל בין שני המועדים הנ"ל, נקבע בד"כ מראש ולפי לוח זמנים קבוע החוזר ונשנה מדי יום, כך שכולם יודעים מה צפוי ומה הולך לקרות, ולכן זה משרה בטחון. במהלך חופשת הקיץ הסדר הנ"ל הופר ושובש, במכוון, אבל במשפחות רבות זה היה מקור לחיכוכים, לדאגה, ואפילו לחוסר אונים.
מי לא מכיר את התופעה שבני הנוער, החל מכיתה ה', הופכים את היום ללילה ואת הלילה ליום. ומי מההורים אינו מודאג בגין תופעה זו? מי מפקד על הילדים בלילה? עם מי הם מסתובבים או מתקשרים? למה הם חשופים? מה הם עושים?
העדר מסגרת מארגנת ומחייבת משאירה את בני הנוער חשופים לסכנות רבות מדי ומרבית ההורים עומדים חסרי אונים מול התופעה. אמצעי התקשורת סיפקו לנו "נתונים סטטיסטיים" שרק מגבירים את דאגת ההורים:11.1% מתלמידי כיתה ו' שותים אלכוהול, 26% מתלמידי התיכון הריחו חומרים נדיפים לשם הנאה לפחות פעם אחת. ועוד מהשפעות האלכוהול – נהיגה פרועה, אלימות קשה ועוד.
הדברים המדאיגים הוצגו השבוע בסרטו של גדי סוקניק "מתודלקים". גם אם ניקח בחשבון שהסרט מוקצן או מגמתי, הדברים מדאיגים ביותר, כי לא מדובר בילדי השכנים, אלא בילדים שלנו ושלכם. אין טעם להשתמש במגננה האוטומטית של ההכחשה "הילד שלי לא עושה דברים כאלה"! גם ילדים מבתים טובים מאוד מעורבים במעשים רעים, ורעים מאוד, לעצמם ו/או לזולתם.
הורים יקרים, אל תשבו בחיבוק ידיים. התאגדו והצטרפו להורים אחרים, סיירו במקומות הבילוי של בני הנוער, הרבו לדבר איתם ועם חבריהם, היו מעורבים, גם במחיר של תגובות נפוצות כמו "אמא/אבא את/ה שוב חופר/ת! תצא/י לי מהוריד! כולם הולכים/עושים/מבלים כך, את/ה רוצה שאהיה חריג!!
לסיכום, זו העת לאקטיביזם הורי מוגבר ובלתי מתפשר. חייבים להציל את בני הנוער, את הילדים שלנו מאורח החיים ההרסני הזה. השבח לאל שהסתיים חודש אוגוסט וחזרה השיגרה הברוכה לחיינו. הללויה!
בברכת שנה טובה ובטוחה לכלל משפחות בית ישראל,
מרגלית קליין
ייעוץ משפחתי: ושוב הגיע החופש הגדול
אין חופש, קצר או ארוך, שלא קובלים עליו, כועסים על מערכת החינוך, שלא "מחזיקה" את הילדים במסגרת יותר ימים בשנה, ובעיקר חוזרת התלונה התמידית – כמה זה עולה לנו?! ובכן, לציבור ההורים היקר, אין מנוס מלדאוג להעסקת ציבור הילדים בימי החופש. החופש, כשלעצמו, הינו חיוני, הן לציבור התלמידים והן לציבור המורים. זאת אכסיומה שחשוב לקבל, ולא לכעוס עליה כל אימת שחופש מתקרב. ככלל, ילדי ישראל לומדים יותר ימים בשנה מילדי ארה"ב ואירופה. אז איך בכל זאת כדאי לנצל את החופש, כך שהילדים ייהנו וייתרמו וההורים לא יצאו מדעתם או יפשטו רגל בשל כך
ראשית, יש לקחת בחשבון את גיל הילדים. נאמר שניתן לחלקם ל-3 קבוצות גיל: הגן ובי"ס יסודי, גיל החטיבה, וגיל החטיבה העליונה. ברור, שהצרכים של כל קבוצה שונים ולכן, גם המענה יהיה שונה. ילדי הגן וילדי ביה"ס היסודי זקוקים להשגחה צמודה ולפיקוח, לא ניתן להשאירם לבד בבית. העיתונים מלאים בהצעות של מסגרות שונות, בתשלום גבוה, בתשלום נמוך, ללא תשלום, לאילו פרקי זמן וכו'. אין ספק שזאת קבוצת הגיל הרגישה ביותר.
ילדי החטיבה, שאומנם ניתן להשאירם לבד בבית, אך עדיף לא להשאירם לבד יותר מדי זמן, שכן יש להם נטייה מוזרה, להפוך את סדרי חייהם: הם פעילים בלילה, וישנים ביום. לעיתים עיקר פעילותם מתרחשת בלילה בעולם הוירטואלי. לקבוצת גיל זו אין צורך בשמירה צמודה, כמו לילדים הצעירים, אך הנוכחות ההורית, הסמכות המבוגרת, היא חיונית מאוד וממש אסור לוותר עליה. כאן תפקיד ההורים משמעותי ביותר כמשקיפים, יוצרי דיאלוג, כמשפיעים במנהיגותם, ולעיתים, במידת הצורך, כפוסקים ברורים מהו הגבול שאותו אין לחצות בשום פנים ואופן!
ילדי החטיבה העליונה, מתאפיינים בחלקם, גם בתסמינים הנ"ל, אבל יש ביניהם גם כאלה, שמחפשים לעבוד, שפעילים בתועות נוער, וחלים עליהם אחריויות של בוגרים (למשל, מדריכים בצופים). בל נשלה עצמנו, שהורי הילדים בקבוצה זו, אינם נדרשים לערנות, לפיקוח ולדיאלוג עם ילדיהם.
דווקא קבוצה זו, יכולה להטעות במיוחד, שכן יגלם הגבוה יחסית של הילדים, ונטייתם לעצמאות יתר, עלולה "להרדים" את ההורים, להוריד את רמת הפיקוח והצבת הגבולות, וכאן התוצאות יכולת להיות הרות אסון. אסור לשכוח, שבגיל זה חלקם כבר מתחילים לנהוג, הבילויים שלהם כבר כוללים צריכת אלכוהול, כמעט ממוסדת, ולעיתם קרובות הורים חשים אובדן שליטה על ילדיהם וחוסר אונים מוחלט.
המשפחה והזוגיות בימי המונדיאל
מה לא נאמר ונכתב על השפעת חודש המונדיאל על הזוגיות והמשפחתיות? כמובן, שהכל נכתב ברוח הנבואה השחורה – הנשים הולכות להיפגע, הזוגיות תחת איום רציני והמשפחה בכלל הולכת להתפרק… לנשים היו הרבה הצעות בילוי כגון, שופינג, ערב נשים/בנות ועוד הצעות בסגנון דומה. לא היה איזכור לאפשרות בכיוון חיובי, אופטימי ושונה: מדוע לא לנצל את ימי המונדיאל למינוף השותפות הזוגית והמשפחתית? האם זה בכלל אפשרי? התשובה היא ודאי שזה אפשרי! כיצד?
ובכן, נשים יכולות לחבור לבני זוגן בצפייה במשחקים נבחרים (לא חייבים לראות הכל!), לאחר שקראו מעט בעיתון היומי על שחקנים/ארועים מובילים באותו יום. למשל, הכרטיס האדום שהוצא לקאקא… האם עשו לו עוול או שהשופט נהג כהלכה? הרי לנשים לא ממש איכפת מה קרה לקאקא, אבל הן בהחלט יכולות להתייחס לתהליך קבלת ההחלטות, איך מתקבלות החלטות בנסיבות האלה, מה ההשלכות על שאר המשחקים וכו'. משמע, הנשים יכולות להיות שותפות בשיח המתקיים במהלך המשחק, ולהתחבר לפרשנות המושמעת במהלך המשחקים. בנוסף, יש אפשרות שקבוצת נשים ובני זוגם ייפגשו בפאב וייצפו במשחק במשותף, כאשר הנשים מדברות על "ענייני נשים", והגברים ממוקדים במשך, כמו שבדרך כלל קורה במפגשים חברתיים.
ניסיון חדש לשיתוף הנשים במונדיאל, המנוהל על טהרת הגבריות, הוצג היום בצורת תחרות "מיס מונדיאל", אם כי לא היה ברור איזה כישורים נדרשו למועמדות… פן נוסף לחיבור משפחתי חזק בימי המונדיאל יכול להתרחש בין אבות ילדיהם, במיוחד ילדים בנים, אבל לא רק. הורים שמחפשים את הפן החינוכי, יכולים לנצל את ההזדמנות וללמד את ילדיהם מעט גיאוגרפיה, ללמדם על יבשות, ארצות, דגלי ארצות, ובמיוחד נושאים נבחרים על אפריקה בכלל ודרום אפריקה בפרט.
לסיכום, ניתן לומר, שבקלות אפשר לנצל את נושא המונדיאל וימי המונדיאל כהזדמנות טובה לחבור אחד לשני: איש לבת זוגו, אישה לבן זוגה, אב לבנו, אם לבנה, בת לאביה, בן לאימו. דהיינו המונדיאל הוא רק תירוץ שזימן הקיץ כדי לבלות יחד, לשמוח, לעלוז, לצהול, כאשר המכנה המשותף כרגע הוא המונדיאל! מי אמר שהמונדיאל מפרק משפחות וזוגות??? מה לא הבאתם את הוובוזלות? בילוי נעים!
ילדי אקסטרים
לאחרונה התפרסמה ידיעה בעיתון על נער אמריקאי בן 13, ג'ורדן רומרו, שיצא במשלחת עם אביו, אל פסגת האוורסט. כך נקבע שיא חדש – הוא המטפס הצעיר ביותר בהיסטוריה של ההר הגבוה בעולם?מדוע ידיעה זו הטרידה את מנוחתי? אמנם ידוע שהורים לא פעם חולמים עבור ילדיהם, או מנסים להגשים חלומות דרך ילדיהם.
אז מה הבעיה? אין בעיה כל עוד הדרך שבה הדבר נעשה מתבטא במידתיות תוך מתן מרחב אישי ואפשרות בחירה. הכוונה היא , כל אימת שההורים אינם נוהגים באופן כפייתי כלשהו כדי להביא את ילדם לעסוק בתחום שהוא חביב עליהם במיוחד או חלום שהם לא זכו להגשים מעולם. אני תוהה מה מניע נער כזה, או נכון יותר לומר את הוריו למשימה כה הרפתקנית שיש בה לא מעט סיכון, ואפילו סכנת חיים ממש. אדם מבוגר שמחליט לעסוק בספורט אתגרי לסכן את חייו, אחראי על עצמו ובתוקף התפיסה של "כבוד האדם וחרותו" הוא רשאי גם לסכן את עצמו.
השאלה הגדולה היא האם הוא רשאי לסכן את ילדו? יש לשער שאביו של ג'ורדן יאמר שהוא אינו מסכן את בנו, להיפך הוא מחשל אותו, הוא מחנך אותו לשרוד בתנאי טבע קיצוניים וכו', אבל האם אין פה התייחסות אל הילד כאל קניין לכל דבר שהורה מקבל החלטה בלעדית עליו? האם אין סכנה בכך שהורים יקבלו החלטות מסוכנות ומסכנות עבור ילדיהם מבלי שלאיש תהיה זכות ערעור. גם אם הילד מצולם על פסגת העולם מחייך ומנצח כיאה לכובש פסגה, אני הייתי רוצה לדעת שהייתה לילד בחירה חופשית בסיפור הזה, וגם אז אטיל ספק ביכולת של נער בן 13 (והוא כבר העפיל לקלימנג'רו בגיל 9) לעשות בחירה נבונה ושקולה בגיל כה צעיר, ותמיד אשאל ממה הושפעה החלטתו, כיצד הגיע להחלטה, מה הניע אותו? והתשובה שהוא טיפס עם אביו לא מספקת.
לסיכום, סיפורו של ג'ורדן צריך ללמד אותנו משהו על עצמנו, מן הראוי שהורים יתנו דעתם ויבדקו מתי הם כופים על ילדיהם עשייה כלשהי, שהיא בעצם הגשמת החלום המאוד פרטי שלהם, ובנוסף הם גם עלולים לסכן את ילדם בשם אותו חלום בלתי נשגב.
ערכים וחינוך לערכים – הדלפת בחינת הבגרות במתמטיקה
כל הדיון בבחינת הבגרות במתמטיקה, או יותר נכון לומר, הפשלה של בחינת הבגרות במתמטיקה, העלתה את נושא הערכים והחינוך לערכים על סדר היום הציבורי בצורה מוחשית ונחרצת. כיצד?
השאלה הראשונה שאנו שואלים את עצמנו היא – איך הגיע המידע על כך שהשאלון הודלף/נודע לקבוצת תלמידים? תלמיד אחד פנה למורהו ושיתף אותו במידע. המורה חשף את הנושא למשרד החינוך, ומכאן זה הגיע לכל אמצעי התקשורת והפרשה התגלתה והתגלגלה.מה הפרופיל של התלמיד הנ"ל? האם הוא תלמיד טוב/מצטיין? האם הוא תלמיד מצפוני/ישר? האם הוא חנון/מתחסד? האם התייעץ עם הוריו לפני מעשיו? איך הייתי נוהגת אם הילד שלי היה משתף אותי במידע, מה הייתי מייעצת לו לעשות?
על פניו מדובר בילד עם שיפוט מוסרי גבוה שערכי הצדק חשובים לו. אך מאחר ואיננו יודעים דבר על התלמיד האלמוני הזה, מותר לנו לשער, ולבנות לו פרופיל אישיותי כראות עינינו. אז מה הבעיה? הבעיה היא שלעיתים קרובות ילדים יודעים או נחשפים למידע מרעיש/רגיש ביותר שמציב בפניהם אתגר מאוד גדול, מה לעשות עם המידע, כיצד לנהל אותו ופני מי לחשוף אותו?
הרגש הראשון שיציף את התלמיד במקרה דנן, יהיה פחד וחשש. פחד שמא יאשימו/יגנו אותו על יצירת הבלגן שבעטיו חשבו לבטל/לדחות את הבחינה. פחד מאחריות לתוצאות; החלפת הטופס עלולה להנפיק טופס חדש קשה יותר (מה שבאמת ארע). פחד מהתייחסויות שליליות של הסביבה כגון חברים וקרובים ולעג בשל התנהגות החורגת בהרבה מהנורמה המוסרית השוררת בחברה שלנו באופן כללי. כמה סביר שהתלמיד הזה יזכה לתשבחות על התנהגותו הערכית-מוסרית? הרי אי אפשר להתעלם מנורמות ההתנהגות המוסרית-ערכית בחברה שלנו כאשר ראש ממשלה לשעבר נחקר חדשות לבקרים על נושאים של שוחד/הפרת אמונים ועומדים נגדו מספר תיקים משפטיים, ושר אוצר לשעבר כבר מרצה עונש של מאסר בגין עבירות מרמה ואי-יושר.
לאור השחיתויות הרבות הנחשפות בחברה שלנו, הן ברמה השלטונית – הציבורית והן ברמה הפרטית, ניתן בהחלט לומר, שיושר והגינות הם מצרך נדיר ביותר. אז איך נתייחס אל התלמיד הבודד שמצא את העוז בנפשו וחשף את מעשה המרמה? האם נגנה אותו על ה"בלגן" שיצר, על כך שחשף את נקודות התורפה של משרד החינוך באבטחת מסמכים מסווגים כגון טופסי בחינה? או, בדיוק להיפך, נשבח אותו על עוז רוחו האיתנה, שלא היסס להתייצב מול המערכת כולה ולחשוף אותה במערומיה, דוגמת הילד הקטן בסיפור "ביגדי המלך החדשים".
אני מקווה שהורי התלמיד הנ"ל גאים בו מאוד על כך שאמת המידה המוסרית הנחתה אותו, ולא תועלתו האישית המיידית, והיה לו את כוחות הנפש לעשות מעשה שיהיו לו השלכות רבות, גם אם לא בהכרח ידע אותן מראש. בכל זאת, יש לנו כאן ניצחון של תפיסת עולם ערכית-מוסרית בתקופה ובמקום שזה לא ברור ומובן מאליו.
כל הכבוד לתלמיד וכל הכבוד להוריו ומוריו שחינכוהו כך!!! זה ילד שראוי לכל האהדה והתמיכה אפשרית כדי לעודד ילדים נוספים לנהוג על פי אמות מידה מוסריות-ערכיות. כאשר זו תהיה הנורמה, נדע שמערכת החינוך אכן עושה את מלאכתה נאמנה.
פרק בחינוך ילדים
השבוע התפרסמה ידיעה בעיתון על זוג רופאים החשוד בהכאת ילדיהם.
מדוע זכתה ידיעה זו להתפרסם בעיתון, שהרי ודאי אין זה זוג ההורים היחיד שמכה את ילדיו?
ובכן, באופן כללי כולם יודעים שאסור להכות בכלל, ילדים בפרט, וילדייך שלך, ודאי שלא. הורים מכים מזוהים מיד עם התעללות, ואכן מדי פעם מתפרסמות ידיעות מזעזעות על מעשי אכזריות קשה שהורים מסוגלים לעשות לילדיהם שלהם. אבל, אני רוצה לחזור לידיעה מהשבוע האחרון – החידוש היה בכך שצויין שמדובר בזוג רופאים. משמע, הציפיה מזוג רופאים, שתהיה להם תפיסה חינוכית נאורה יותר משימוש באלימות כדי למשמע את הילד. האב טען "רציתי לחנך את הילד".
הסנגור של האב הסביר ש"מדובר בילד ששוקל 70 קילו ולומד אומנויות לחימה".
אז מה ניתן להבין מהסיטואציה הזאת, שמדובר בזוג הורים מאוד עסוקים, הנעדרים שעות רבות מהבית, סימפטום שכיח בקרב אחוז גבוה של ההורים. הילד צבר די כוח כדי להתנגד להוריו, ההורים מנסים למשמע את הילד בשלט רחוק, והילד לא ממש נענה לדרישות. הקשר ביניהם הפך למאבק כוחות , אין די שעות של פנאי בהן המשפחה מבלה יחד, ועיקר התקשורת היא תפעולית, הכוללת דרישות רבות מהילד הכוללות חובות כלפי הבית ועשייה לימודית בביה"ס, ואולי אפילו דרישה להצטיינות בלימודים כדי להיות כמו אבא ואמא.
הערכים שההורים רוצים לממש, וה"חינוך" שהם רוצים להעניק לילדיהם חיוביים כמובן, וודאי זהים לעוד משפחות רבות. אז מה הבעיה?הבעיה היא הדרך.
בשל אילוצי קריירה/פרנסה/מתירנות, מוותרים על הנוכחות ההורית, ומנסים להגיע להישגים החינוכיים בדרכי קיצור. לעיתים קורה שזה עובד. יש משפחות שנעזרות בדמות קבועה נוספת שנמצאת בבית, מחכה לילד בהגיעו מביה"ס, מתעניינת בשלומו, ביום שעבר עליו, מחכה עם ארוחה חמה, יושבת לאכול איתו, מתפתח שיח ביניהם, ואח"כ הילד פונה לעיסוקים אחרים, והדמות הזאת נשארת ברקע, נוכחת, עד שההורים חוזרים הבייתה.
אך לא תמיד הנוסחה הזו אפשרית. ואז מוצאים כל מיני תחליפים, זמניים לכל יום-יומיים בנפרד, דמויות מתחלפות, אין שיגרה קבועה שמשרה יציבות וביטחון, אלא מרוץ מטורף, לחץ אינסופי, אילתורים רבים.
אבל בשם החינוך, רף הדרישות מהילד גבוה, ויש לזה גם שמות חינוכיים "פיתוח האחריות", "חינוך לעצמאות"… הורים עסוקים הנעדרים שעות רבות מהבית, מתקשים ליצור שיח אמיתי עם ילדיהם, לא ממש מכירים/מבינים את מצוקותיהם. וכשהמורה מתקשרת לספר על תפקוד לקוי או הפרת משמעת, ההורה מיד חוה תחושת כישלון עזה בהורות שלו, ואת התסכול שלו הוא מוציא באלימות על הילד.
הורה מכה לא חייב להיות בהכרח הורה מתעלל, אבל הוא תמיד יהיה הורה חסר אונים, שלא השכיל לטפח דרכי תקשורת טובה ויעילה עם הילד, איבד את הסמכות שלו, ובכוחות אחרונים מנסה להשליט אותה בכוח.
הורים יקרים, הגדילו את נוכחותכם בחיי הילד שלכם, תכננו על זמן איכות משותף.
מניעת שתיית אלכוהול בקרב בני נוער
תופעת ההתמכרות ואלכוהול בגיל ההתבגרות הפכה לשכיחה למדי בימינו. תחילת השימוש באלכוהול הוא בדרך כלל ניסיון חד פעמי הנובע מתוך לחץ חברתי וסקרנות. אצל חלק מבני הנוער, ולצערנו יותר ויותר, הניסיון החד פעמי הופך לשימוש תכוף באלכוהול העלול להוביל לירידה בתפקוד היומיומי ואף להתמכרות. בבעיית האלכוהול בקרב בני נוער ניתן לטפל במספר צורות כמו טיפול קבוצתי, אישי או טיפול משפחתי לצד תוכניות שונות למניעת שימוש באלכוהול.
הסיבות לשתיית אלכוהול בקרב בני נוער הן מגוונות. להלן כמה מהן:
• משבר זהות הנובע מהשינויים הרבים בגיל ההתבגרות
• בעיות בבית ומריבות עם הורים ואחים
• משפחה לא מתפקדת (הורים גרושים)
• שתיית אלכוהול במשפחה
• לחץ חברתי
• כישלון בלימודים
• הפרעות נפשיות כגון דיכאון, חרדות, הפרעות אכילה ועוד
בין הסיבות הרבות לבעיית האלכוהול אצל בני נוער, ערעור התא המשפחתי הוא גורם חשוב ביותר, אשר עבודה משותפת לשיפור מצב בבית יכולה באמצעות טיפול משפחתי עשויה להביא לתיקון המצב.
מהי שכיחות שתיית אלכוהול בקרב בני נוער
בארצות רבות שתיית אלכוהול מתחילה כבר בגיל ההתבגרות, כאשר בארצות המערביות מדווחים כחמישית מבני גיל 12-13 על שתיית אלכוהול ועד ל-70% עד לגיל 17. בארץ המצב יותר טוב, אך עדיין יש עליה הדרגתית מדי שנה בצריכת האלכוהול בקרב בני נוער. בסקר שנערך נראה כי 28% מהתלמידים מדווחים על שתיית אלכוהול בסופי שבוע, ואילו 24% ענו בחיוב לשאלה האם אי פעם השתכרו. אחוז זה גבוה משנים עברו, למשל בשנת 1994 ענו בחיוב על שאלה זו רק 14% מהנשאלים. גם גיל תחילת השתייה יורד, 25% מהנשאלים דיווחו כי התחילו לשתות עוד לפני גיל שתים עשרה.
מניעת שתיית אלכוהול בקרב תלמידים
פעולת המניעה מבוססת על אהבה ואכפתיות מצד המבוגרים הנמצאים בסביבתו של הילד, והרצון לעזור לו להימנע מלהגיע למצבי סיכון. רוב הילדים עד גיל שתים עשרה נחשפים לשתיית אלכוהול בנוכחות הוריהם והם סקרנים לדעת על מה כל המהומה. כאשר ילדים שואלים שאלות על אלכוהול אין להתחמק מתשובה, יש לספר את האמת לגבי הסכנות שבשתיית אלכוהול, ולהתייחס לכך ששתייה לא מבוקרת עלולה גם להרוג. הורים מהווים מקור השפעה לילדיהם ומודל לחיקוי, כך גם בעניין שתיית אלכוהול. נמצא שיש קשר בין שתייה בקרב תלמידים ובין הרגלי השתייה של ההורים.
טיפול משפחתי למניעת שתיית אלכוהול בקרב בני נוער
שתיית אלכוהול והתמכרות בקרב בני נוער קשורה לעיתים קרובות בבעיות בבית או בפירוק התא המשפחתי. כדי לצאת מן המלכוד יש לטפל קודם באיחוד התא המשפחתי ומניעת קונפליקטים בין הנפשות בבית, בעיקר בין ההורים לנוער, קונפליקטים שעשויים להוות את המקור לבעיית האלכוהול. אנו ממליצים על טיפול משפחתי, אשר יחזק את הקשר בין הורים לילדיהם וילמד את הצדדים איך לפתור בעיות בלי להיכנס לריבים ומתיחויות בתוך המשפחה.
זוגיות, אהבה וקנאה – משולש אפשרי?
בתחילת יחסיהם, הקנאה של אייל הייתה עבור מאיה רק עוד אחת מדרכיו להביע אליה אהבה. "כשפגשתי אותו הייתי אחרי קשר של שנתיים עם גבר קר ומרוחק", היא מספרת, "והקשר עם אייל היה פשוט תענוג: מתנות, מילים של אהבה, תשומת לב לכל מה שאני עושה וכן- גם קנאה".
בתחילת הקשר, פירשה מאיה את גילויי הקנאה של אייל כביטוי לאכפתיות שלו: את ההתעקשות להצטרף לבילויים שלה עם חברות – כרצון לבלות איתה יותר: את חוסר שביעות הרצון מקשריה עם ידידים – כביטוי למידת הרצינות שלו; את הטלפונים התכופים – כאהבה יוקדת. אבל עם הזמן, החלו גילויי הקנאה להתעצם: "כל דבר הפריע לו. שיש גברים בעבודה שלי, שנעים לי גם להעביר ערב לבד או עם חברות, שהיו לי מערכות יחסים לפניו.
הוא התחיל לתחקר אותי על קשרים ואני מצאתי את עצמי עסוקה בעיקר בלהרגיע את חוסר הביטחון שלו, בתקווה שעם הזמן הוא ירגיש יותר בטוח איתי וירגע. תוך שנה של קשר, מצאתי את עצמי מסוכסכת עם המשפחה, מנותקת ממרבית החברות שלי ומבלה איתו או בשיחות טלפון איתו כמעט כל דקה פנויה. אז התחלתי להרגיש שפשוט אין לי אוויר".
זוגיות וקנאה – בין נורמלי לפתולוגי
קנאה רומנטית, המוגדרת כתגובה לאיום ממשי או מדומה על הקשר הזוגי, מתוארת כבר בתנ"ך כאחת החוויות הרגשיות הקשות ביותר. הקנאה עשויה לכלול לא רק רכיב רגשי אלא גם ביטויים גופניים כהזעה, אובדן תיאבון ורעד, וביטויים התנהגותיים כהתפרצויות זעם, בכי ואף אלימות קשה כלפי הפרטנר/ית הזוגי/ית. למרות זאת, בבסיס חווית הקנאה עומדת נטייה נורמטיבית ואבולוציונית המניעה אותנו לשמר קשר זוגי ולהגן עליו מפני פרטנרים זוגיים חלופיים. כך, מידת קנאה מתונה עשויה להביא אותנו להשקיע יותר בקשר הזוגי, לצאת נגד קשר אינטימי שמנהל בן/בת הזוג עם אדם אחר וכן הלאה.
אלא שבחלק מן המקרים מתעוררת 'קנאה פתולוגית' העשויה להתאפיין במספר אלמנטים המבחינים אותה מהקנאה הנורמטיבית: קנאה פתולוגית מתעוררת בדרך כלל בתגובה לאיום מדומה ולא לאיום אמיתי (למשל, בתגובה לשיחה עם מכר מהעבודה ולא לשיחות צ'ט ממושכות עם גבר זר). כמו כן, קנאה פתולוגית מאופיינת בתגובות עוצמתיות (למשל, לא רק מצוקה רגשית אלא גם צעקות, אלימות או ניתוק הקשר) ובהשפעה שלילית על מערכת היחסים (מריבות, אלימות, עייפות של בת הזוג מהקנאה).
המצוקה העצומה שגורמת הקנאה לשני בני הזוג הביאה כבר מימיו של פרויד לחיפוש אחר הגורמים לה. גישות אשר מתמקדות ברכיב האישיותי הציעו כי הקנאה הפתולוגית נובעת מגורמים כחוסר ערך ורגשי נחיתות, המביאים לצורך ביצירת סביבה זוגית בטוחה מכל איום ולאישור אינסופי לנאמנותה ומחוייבותה של בת הזוג.
גישות אחרות התמקדו דווקא בדינמיקה הזוגית והציעו כי קנאה פתולוגית מתקיימת בתוך מערכת יחסים בה כל אחד מבני הזוג מתנהג באופן שמשמר את דפוסי הקנאה. זאת, מתוך צורך לא מודע של בני הזוג להחזיק בעמדות מסוימות ("הרשע מול הקורבן", למשל) ומשימוש בדפוס הקנאה כאמצעי להוספת ריגוש או דיבור לא ישיר על קשיים זוגיים. גישות נוספות הדגישו אף את השפעתם של גורמים חברתיים אשר מעודדים ביטויים של קנאה גברית כנורמה התנהגותית.
קנאה בזוגיות – כיצד מתמודדים?
הצעד המשמעותי הראשון בהתמודדות עם קנאה הוא ההכרה בכך שהיא פתולוגית ולא "ביטוי אהבה טבעי". סימנים העשויים להעיד על קנאה מוגזמת הם פגיעה במערכות יחסים נוספות; צמצום פעילויות פנאי ותחומי עניין שאינם כוללים את בן/בת הזוג; איסורים שמטיל אחד הצדדים על הצד השני; מעקבים (חיטוט במייל וברשימת השיחות בפלאפון); מריבות חוזרות על רקע של קנאה או חוסר אמון וכמובן- כל גילוי אלימות מילולית או פיסית בתגובה לאיום או חשד לחוסר נאמנות.
רק לאחר ששני בני הזוג מכירים בכך שהקנאה היא בעיה הגורמת לקשיים, ניתן לטפל בה, על ידי טיפול זוגי. טיפולים פרטניים יתמקדו בהבנת הגורמים לקנאה וזיהוי טריגרים המעוררים אותה: לדוגמא, האם הקנאה מתעוררת מתוך חשש מתגובות הסביבה ("יעשו ממני צחוק שאשתי עושה מה שבא לה") או מתוך מצוקה רגשית הנגרמת מהפחד מנטישה? האם יש קשר בין חוויות עבר (הורה שעזב את הבית, לדוגמא) לבין הקנאה בהווה?
טיפולים בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית יוסיפו לזיהוי הטריגרים והגורמים לקנאה גם מיקוד בדפוסי חשיבה מעוותים ("כשהיא מדברת עם גבר אחר זה סימן שהיא שוכחת אותי") ובהקניית מיומנויות לשליטה בהתנהגויות השליליות המלוות את הקנאה, כרכישת טכניקות הרגעה עצמית והסחת דעת, מציאת התנהגויות יעילות להתמודדות עם הקנאה ועוד.
כאשר שני בני הזוג לוקחים חלק בטיפול, תתמקד ההתערבות הטיפולית בעיבוד חווית הקנאה, זיהוי האופנים בהם היא משפיעה על הזוגיות ואיתור דפוסי ההתנהגות אשר משמרים את הקנאה.
נוער ואלכוהול
לאחר פרסום נתוני המחקר של הכנסת בעניין השימוש לרעה באלכוהול בקרב בני נוער (למעלה מ-60%), ולאחר שערוץ 10 בתוכנית "שומר מסך" עסק בנושא, החלו מספר ראשי ערים לנקוט אמצעים מערכתיים כדי להילחם בנגע האלכוהול.
יש מקומות שגייסו את המשטרה וערכו פשיטות בפיצוציות/קיוסקים בהם מוכרים את האלכוהול, לעיתים קרובות, תוך עבירה על החוק, לקטינים מתחת לגיל 18. יש כאלה שהחליטו להגביל את שעות המכירה של האלכוהול במקומות הנ"ל עד השעה 23.00. ויש שהלכו רחוק יותר והציעו להטיל עוצר על בני הנוער החל משעה מסויימת וכך למנוע את הנגישות שלהם לאלכוהול.
מעניין ומפתיע, או שלא, שבני הנוער הגיבו בתקיפות נגד האמצעים שהוצעו, ושמיניסט אחד החליט לעשות מעשה: דרך הפייסבוק הוא העביר מסר ואירגן מרי גורף בכל המגמה הזאת של הגבלת השימוש באלכוהול. ה-3.1.10 נבחר ליום המאבק באלכוהול, הוא היום שנבחר ע"י קבוצת הצעירים ל"יום הסטלה", הם מתכננים "לתדלק" עצמם בבוקר ולהגיע "דלוקים" לביה"ס, כלומר שתויים ושיכורים.
אין זה מפתיע שבני נוער בגיל ההתבגרות יתמרדו, ואפילו יתארגנו לפעולה אקטיבית ממשית, אך מה שמאוד מפתיע הוא העדר קולם של ההורים. לאן נעלמו ומדוע נאלמו ההורים?? הייתכן שהם פינו את הבמה ואיפשרו לבני הנוער לתפוס את כל הבמה בהקשר זה של צריכת האלכוהול?
אסור להורים לוותר על קולם ועל כוח השפעתם על בני הנוער. נכון, זה יכול להוביל לויכוח, לעימות, לחיכוך, אך זאת עדיין אינה סיבה לוותר לחלוטין. רק באמצעות העימות והחיכוך הנ"ל יוכלו בני הנוער להפנים את הגבול ולחזקו. דרושים כוחות נפש, התמדה ואמונה בצדקת הדרך, כדי לעמוד מול בני הנוער ולהציג דרך אחרת.
הורים שנמנעים מלעשות כן, למעשה מפקירים את ילדיהם להשפעת כוחות חיצוניים, ואינם נאבקים לחיזוק הכוחות הפנימיים של הילדים לומר "לא", להגן על עצמם, לשלוט במעשיהם ובחייהם, ולמעשה לפתח בעצמם את המשמעת הפנימית שלהם. ככל שבני הנוער ילמדו להשתמש במשמעת הפנימית שלהם, הם לא יזדקקו לגורמים חיצוניים שיפעילו משמעת בצורת הגבלת שעות מכירה, הגבלת שעות יציאה מהבית, פשיטות על מקומות בילוי ועוד.
זה נכון עוד יותר גם בהקשר של נהיגה בכלל, ונהיגה תחת השפעת אלכוהול בפרט.
בסופו של דבר ההורים לא יכולים ולא רוצים להיצמד לילדיהם 24 שעות ביממה כשומרי ראשם, אז מי יכול לשמור על ילדינו אם לא הם עצמם? חובה ללמד אותם איך!
הורים יקרים, אל תוותרו על קולכם! יש לכם הרבה כוח השפעה – הפעילו אותו!
