למה שלא ננצל את היום המיוחד הזה לשיח של סליחות מהאנשים הקרובים אלינו ביותר, מבני המשפחה.
אפשר לאמץ את המועד של הארוחה המפסקת או הזמן שלאחריה לפגישה משפחתית מיוחדת שהנושא שלה הוא חשבון נפש. כל אחד מבני המשפחה עושה בליבו סקירה של האירועים והמעשים שעשה או לא עשה במהלך השנה החולפת ופונה לכל אחד מבני המשפחה בבקשת סליחה. גם אם איננו רשעים גמורים, ודאי שיש לפחות אירוע אחד שניתן לבקש בגינו סליחה, שהרי מדובר גם במקרה שהייתה כונה לפגוע, אך גם במקרה שהפגיעה הייתה שלא מדעת.
הסליחה והמחילה היא תהליך נפשי רב עוצמה שמועיל גם למבקש וגם למי שביקשו ממנו את הסליחה. יש בו אלמנט של טיהור, שחרור ולבסוף התקרבות.
למשל, אב שיכול לבקש סליחה מבנו על שלא היה רגיש מספיק למצבי הרוח המשתנים שלו כי לא ידע מה קורה עימו מבחינה חברתית ונהג בו בכעס ובתוכחה, בעצם מזמין את הילד שלו לפתוח את הלב לתחומי הרגש לו ולטרדות שלו, קירבה כזו מחזקת את הקשר ביניהם מגבירה את האימון ביניהם ויוצרת עבור שניהם רווחה רגשית שניתן להמשילה לאושר.
או אם שרוצה לבקש סליחה מילדיה שהייתה שקועה במהלך השנה מאוד בעבודתה, או כמו שנהוג לומר, בקריירה, ואין עורערין על כך שזה חשוב להשקיע בקריירה, במיוחד בימים אלה שאין ביטחון אוטומטי במקום העבודה. העבודה שאבה ממנה את מרבית כוחותיה ומרצה, וכשהיא כבר הגיעה הביתה, הייתה עייפה מכדי להתעניין באמת בשלומם, והתמקדה רק בדברים ה"תיפעוליים" של "עשית, הבאת, לקחת".
צריך להודות שנסיבות החיים המודרניים מטילים עומס רב על כל אחד מבני המשפחה, הן ההורים, העסוקים בפיתוח ותחזוק הקריירה שלהם, והן הילדים, העסוקים בנושאים חברתיים ולימודיים הגוזלים מהמשפחה את המרחב לטיפוח הקשר הפנים משפחתי.
במודעות לחסר זה, על המשפחה ליצור באופן מכוון את המרחב הזה, ולתת מקום לכל אחד מבני המשפחה מבחינה רגשית ולתת הרגשה שלכל אחד יש קול במשפחה וקולו חשוב מאוד.
"מפגש הסליחה" יכול להיות הזדמנות נהדרת לכך.
