ארכיון

אין חופש, קצר או ארוך, שלא קובלים עליו, כועסים על מערכת החינוך, שלא "מחזיקה" את הילדים במסגרת יותר ימים בשנה, ובעיקר חוזרת התלונה התמידית  - כמה זה עולה לנו?!  ובכן, לציבור ההורים היקר, אין מנוס מלדאוג להעסקת ציבור הילדים בימי החופש. החופש, כשלעצמו, הינו חיוני, הן לציבור התלמידים והן לציבור המורים. זאת אכסיומה שחשוב לקבל, ולא לכעוס עליה כל אימת

נראה שתקופת הקיץ היא עונה "חמה" בהרבה מובנים: אין יום שאיננו שומעים על עוד אירוע של הזנחת ילדים או התעללות. אתמול "נולדה" האם ה"קושרת". מעבר לעובדה שהתקשורת עטה על כל ידיעה כזו ומבליטה אותה כמוצאת שלל רב, אין ספק שהתופעות מעוררות דאגה רבה אצל כל אחד מאיתנו מהרבה בחינות. ראשית, היא מעמידה מראה אכזרית מול עינינו ומאלצת אותנו להתמודד, לפחות עם עצמנו, עם

למה שלא ננצל את היום המיוחד הזה לשיח של סליחות מהאנשים הקרובים אלינו ביותר, מבני המשפחה. אפשר לאמץ את המועד של הארוחה המפסקת או הזמן שלאחריה לפגישה משפחתית מיוחדת שהנושא שלה הוא חשבון נפש. כל אחד מבני המשפחה עושה בליבו סקירה של האירועים והמעשים שעשה או לא עשה במהלך השנה החולפת ופונה לכל אחד מבני המשפחה בבקשת סליחה. גם אם איננו

טיפול משפחתי וטיפול זוגי – מה לא נאמר ונכתב על שני המושגים הללו. הטיפול המשפחתי, הוא מושג חדש יחסית, שנולד בשנות ה-50 בארה"ב, כאשר הצורך והתיאוריה חברו יחדיו. החידוש היה בזה שהטיפול המשפחתי מציע לראות את המשפחה  כמערכת סוציאלית טבעית. גישה זו הייתה חדשנית בתקופה שהכירה רק טיפול פרטני, והיו לה השלכות רבות על תפיסת המשפחה.הדגש מעתה הוסט מהתוכן לתהליך. משמע,